זיכרונות העתיד

היצירה נרקמה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, ומבוססת על פרק אחד מתוך שלוש הנובלות הסמי־אוטוביוגרפיות של הפסיכואנליטיקאי הבריטי ווילפרד ביון (Bion) "A Memoir of the Future": "החלום" (1975), "העבר מופיע" (1977) ו"השכחה מפציעה" (1979).

היצירה כורכת יחד טקסט, תיאטרון, תערוכה, מופע רוק וקליניקה למרחב אחד. 

ביון הגדיר את הטקסט שחיבר בערוב ימיו כניסיון פסיכו־עוברי־מדעי לכתוב דין וחשבון על המסע בין לידה למוות, ואפשר לראות בו אוטוביוגרפיה פסיכואנליטית בדיונית, ששימשה כרקע וכתשתית להמשגותיו בשדה הפסיכואנליזה. ביון נולד בהודו, אימו נפטרה בילדותו והוא גדל בפנימייה. בזמן מלחמת העולם הראשונה, בהיותו בן 19, נלחם ביון כמפקד טנק בצבא הבריטי. במהלך מלחמת העולם השנייה טיפל בחיילים הלומי קרב בבית חולים צבאי. מחשבתו הפסיכואנליטית עוצבה על ידי האירועים שעבר והניסיון להבנת הטראומות שחווה במהלך המלחמה נמצא בבסיס עבודתו.

הטקסט של ביון הוא דיאלוג בדיוני של מכלול דמויות וקולות המתלכדים לכדי הופעה של הלא מודע. הביוגרפיה הבדיונית אינה נרשמת כנרטיב אחדותי על פני רצף היסטורי, או התפתחותי, אלא כשיח בין עובר, בן שמונה, בן שלושים, בן 42, פסיכואנליטיקאי ואפילו לאונרדו. הסצנה היא התרחשות בו־זמנית של ביטויים שונים של ה״עצמי״, המקיימים דיאלוג כמעט דלירנטי זה עם זה.

היצירה, שמשכה 45 דקות, כמשך פגישה אנליטית, עושה שימוש בטקסט של ביון כמרחב טקסטואלי ומעניקה לו פירוש חזותי ווקאלי הממחיש את חוויית הכאוס האסונית של השבעה באוקטובר. במבט ראשון, הטקסט נראה כאוטי, אבל קריאה צמודה בו מגלה את הגיונותיו: חומרי נפש ראשוניים, קדם־שפתיים, מתומללים, לצד חומרים שפתיים מעובדים ומהוברים, יותר ופחות, הממחישים את רגעי הטראומה שבהם השפה נושרת מן הגוף והגוף פוגש את אימת אי־המובן.

היצירה מגוללת פרשנות חזותית של הטקסט, על רבדיו וסודותיו הכמוסים באמצעות:

קריאה של הטקסט בידי שלושה קוראים;

סאונד, קולות, מוזיקה;

קולקציה של אובייקטים ארכאולוגיים שנבחרו בקפידה;

תפאורה: טנק, רחם, מקדש, מכל.

התוצאה היא אירוע סזוריאלי, הנע בין עוברות, לידה, חיים ומוות, שבו אי המובן מחליף את גודש המשמעויות הטמונות בין קפלי הטקסט ורבדיו.

היצירה מבקשת להפוך אירוע טראומטי קולקטיבי לאירוע אישי. לבטא את תחושת הכאוס ואבדן משמעות ודרך בעקבות אירועי הטבח של השבעה באוקטובר; ימים שנחוו כפרימה של מציאות יציבה ובטוחה והתקלות בממשות ללא ההגנה שמעניקה השפה. החוויה הטראומטית של קיום ממשי מחוץ לרובד הסמלי ומחוץ לממד השפה. ימים בהם השפה כמעט ונשתכחה.

טראומה סזוריאלית.

האירוע בשיתוף קהל.

משך המחזה: כשעה

בהרשמה מראש – אנא שלחו שם מלא, טלפון, מספר משתתפים (עד 2), תאריך ושעה למייל hilabh@musrara.co.il