Depressing Video Art from Israel #3

הסדרה תוקרן לכל אורך מוסררה מיקס (28-30.5, ימים ג׳- ה׳, בשעות 19:30-23:00)

הפרק השלישי בסדרת הווידאו Depressing Video Art from Israel, המרכזת עבודות של אמני ואמניות וידאו החיים ופועלים בישראל. בניסיון לשרטט תמונת מצב של המציאות המקומית דרך הכלים שמדיום הווידאו מציע, האסופה הנוכחית מתמקדת בפעולות וידאו קטנות, אלתורים, מצלמות ביתיות וצילומי מסך. אלה משמשים בסיס לפרקטיקות שונות של הסטת מבט, עצימת עיניים, שליחת מבט מתרפק על העבר או נשיאת מבט מבועת לעבר העתיד. התמקדות האסופה באלמנט הפיזיולוגי של כיווני המבט והפרוצדורה הטכנית של כיוון האישון למרחב ספציפי בזמן נתון, מייצרת ריבוי נקודות מבט שבסופו של דבר מחדד את האפשרות להתבונן נכוחה במציאות. 

בשלהי העשור הראשון של שנות האלפיים, חווה תחום הווידאו בישראל פריצה והפך למוקד עניין עבור אוצרים ואספנים רבים מרחבי העולם. החוויה האנושית המורכבת של הקיום במצב חירום, חיים בצל סכסוך ואמנות המתרחשת על רקע משבר מתמשך תמידי היו נושאים לוהטים בזירת הווידאו העולמית. כותרת הסדרה מהדהדת הומור דק הנשען על הנחת יסוד מדכדכת – וידאו ארט מישראל זה עניין מדכא. גם כשהוא מוזר, מרגש, מפתיע, אימפולסיבי או מצחיק, תמיד מקיפה אותו הילת הקושי הקיומי המקומי. במקביל, שם זה משחק על תבנית כותרת תערוכת חתך גנרית, שיכלה היפותטית להיות מוצגת במוזיאון בחו״ל, באירופה או אמריקה: תערוכת נושא גיאופוליטית או סוציואקונומית, מעין מסגור תמונת מצב. 

אולם בניגוד להצהרת היצוא המשתמעת משם הסדרה: "בואו וצפו בפלא הווידאו ארט הישראלי כסחורה אקזוטית אזוטרית", האסופה השלישית בסדרה מוצגת לראשונה בישראל ולא בחו״ל. הצגת האסופה תחת כותרת זו לישראלים היא בבחינת מכירת קרח לאסקימוסים, ועדיין היא זוכה במשנה תוקף לאור החרמות נגד אמנות ישראלית מצד אוצרים אמנים וגורמי כוח במוסדות תרבות רבים בחו״ל. בעקבות אילוץ זה, המבט הנזרק מהאסופה מופנה פנימה, אל ענייני הפנים. מן העבודות באסופה עולה ומצטייר קלסתרון מקומי שביר. סימני היכר משנים את פניהם וזורקים את הצופה לחפש הגיון חדש בין ספירות של שלום וביטחון, אהבה ומיסטיקה, אשליה ומוות. צריך לראות כדי להאמין.