רוחות תועות
לכל איש יש שם. כל שם הוא מספר. כל מספר הוא תדר. כל תדר הוא צליל. הצליל הטהור ביקום הוא גל סינוס. גלי סינוס בתדרים שונים יוצרים הרמוניות שונות בכל רגע נתון, יוצרים רעד שונה, יוצרים רטט. המיצב "רוחות תועות" של דניאל מאיר מורכב ממערך של 16 רמקולי שופר, הניצבים מול הצופה כמערכת כריזה רבת […]
לב | ריאה
היצירה ״לב|ריאה״ היא מיצב סאונד שמתעורר להופעה חיה פעמיים בערב. יצחקי מנגן סולו לסקסופון בחלל שבנה. הוא ניצב במרכז מעגל חפצים, כלי נגינה ותיבות תהודה: פסנתר, תופים ומצילות, גופי תאורה שונים, כאשר נגינתו נשזרת בסביבה ומפעילה אותה. האובייקטים הדוממים, המקיפים את מקור הצליל, קמים לתחייה ומשיבים בקולם ברטט מתמשך. רעד הצליל מהדהד ופועם בגופי הנגינה […]
וריאציות למערך תנודה בתצורה שלישית
במרכז החדר תלויה מטוטלת. ישות נודדת בחלל. על הרצפה שמתחתיה, כבלי רמקולים פזורים כארכיפלג – סבך איי קליטה. עבודתו של אריאל קרש חוקרת את היחסים בין תנועה מכנית, לייצור צליל ולשדות האלקטרומגנטיים שעוטפים אותנו יום־יום. כמו מחט של מצפן אבוד, המטוטלת "סורקת" את המרחב בתנודות המייצרות גלים אלקטרומגנטיים. אותות אלה נקלטים בחוטי הרמקולים, שולטים בסינתיסייזרים […]
כותב לאוצרת את הטקסט
עבודתו של שי־לי עוזיאל, המשלבת וידאו ומיצג, מציעה הרהור קומי על המפגש בין תהליכי היצירה של האמן לפרקטיקה הכלכלית של עולם האמנות. בין הצלחה לכישלון. בין תערוכה מוצגת לרגע הפירוק והחזרה לסטודיו. העבודה נעה על הצירים שמתווה חוזה עבודה במוסד אמנות: להלן, ״האמן״, ״האוצרת״, ״התערוכה״ ו״הקהל״. כל אלו הם שחקנים במערך כלכלי. בווידאו מתואר תהליך […]
קח/י את זה מכאן
שרבני מסייעת לבאי/ות הפסטיבל להשיל מעצמם את עול החפצים המזהים – הטלפון הנייד, צרור המפתחות, הארנק. אותם חפצים שברבות השנים נצמדו לגופנו, כמו היה מדובר בתהליך אבולוציוני טבעי. ״קח/י את זה מכאן״ היא הזמנה להשתתף בתערוכה ולחוות אותה כנווד/ת חסר/ת זהות. שרבני מסבה את הקפיטריה במבואת הבניין לדלפק צ׳ק־אין. הצופים מוזמנים לקחת חלק בטקס מסירת […]
טררררנננננסססססספוווווווווררררט II
בדוכן יריד, המתפקד גם כסטודיו נייד, מפסלת האמנית נועה קורניק בזה אחר זה פסלים זעירים מחימר. מושא הפסלים הוא תנועה: תנועת הגוף והחומר. ככל שעובר הזמן, מתחילים להצטבר פסלונים רבים. אלו הן מזכרות תיירותיות שנערמות כמו מוצר מדף עייף, תוצר עודף של עמלנות מופרזת המהדהדת את מנגנוני הכלכלה של תעשיית התיירות. הקהל מוזמן לקחת את […]
זמן
רונית רוזנטל ניצבת מול מערכת תופים ומיקרופון, נטולת אפקטים. הטקסטים שלה מתארים כמיהה למקום, לזמן, לשקט. קפסולה דחוסה של כנות, כאב וחמלה בביצוע לבמה. האלבום זמן, שהוקלט בסטודיו רעש ביולי 2024, הוא יצירה אינטימית וחשופה המורכבת מחמישה שירים חדשים וגרסה מחודשת לשיר אהבה של ההרכב "מפאטאל" משנת 1994. כל הטקסטים החדשים נטועים במציאות הכאוטית של […]