אאאאוּווּווּ: קולות של זאבים

לבנון, שנת 1969, תקופה בה ביירות נקראה ״פריז של המזרח התיכון״. במערת הנטיפים ג׳עיתא (مغارة جعيتا) ממש מחוץ לעיר, התקיים קונצרט חגיגי של המלחין הגרמני קרלהיינץ שטוקהאוזן. בקהל הקונצרט היתה גם רוזי שהין. כמה שנים לאחר הקונצרט, ברחה רוזי מפני מלחמת האזרחים בלבנון ועברה לברלין, שם עסקה בפיסול, והשתייכה לזרם הפאנק־פמיניזם.

תל אביב, ישראל, שנת 2017. ליילה רוז ברי שרועה על הספה אחרי ארוחת שישי, גוללת בפייסבוק, כשמהפלאפון שלה בוקעות צווחות: תיעוד מהופעת נויז במרתף קטן. סבתא שלה, רוזי, שאלה: ״מה זה? זה מוכר לי. פעם, בביירות, הלכנו לקונצרט במערת נטיפים, הכל היה חשוך ותזמורת ענקית ניגנה ״אאאאוּווּווּ״, כמו קולות של זאבים״.

ליילה רוז ברי היא אמנית רב־תחומית העוסקת במיצב, פרפורמנס, כתיבה ווידאו. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח והחברה ולימודי אמנות בהצטיינות ממכללת מנשר, וזוכת מלגת קרן אמריקה ישראל. היא הציגה בגלריות ומרכזים שונים בארץ ובעולם וביניהם Group Motto המבורג, מוזיאון בת ים, CCA תל אביב, גלריה פרטר, גלריה מאיה, מרכז מעמותה, Framed Berlin ועוד.

יוצרת ליילה רוז ברי
פסקול נוצר בשיתוף כריסטוף פרואי
דרמטורגיה יונתן עומר מזרחי