גרניק

רייזל מפרקת את יסודות התקלוט הקלאסי. היא מניעה את התקליטים באופן ידני כך שהמוזיקה מתעוותת,  באסים וביטים עולים על קולות שריטה וחריקות, המהירות עולה ויורדת והפיץ׳ משתנה. היא מוסיפה אפקטים ויוצרת מערבולת של מקצבים ארעיים, מרוחים ומשובשים. הרמוניות של חספוס אטונאלי, נויז רגעי של קונקרטיות. חומר הגלם של רייזל הוא המדיה עצמה. המחט וגרוב התקליט מתנגשים בעצימות משתנה – למעשה, זהו האירוע המכונן של היצירה. התקליטים מכתיבים לה את הנרטיב שמשתנה מסט לסט. כך נשזרים קולות וצלילים רחוקים וקרובים, מזוהים לרגע ומטושטשים עד המופשט. את הסט שלה בערב יומו הראשון של הפסטיבל, חותמת רייזל בנאמבר משותף עם רונית רוזנטל. שתי יוצרות ירושלמיות משמעותיות שחוברות יחד לסשן לייב ניסיוני ומרגש שמושתת על כנות ועומק.